ת"א 27056-11-23

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב מחלוקת בין עותר-תובע לבין משיב-נתבע בדבר קשר חוזי וערבות בנקאית הקשורה בו. לטענת התובעת, בקשת הנתבעת לחילוט הערבות הייתה נקמנית ובלתי מוצדקת, שנעשתה לאחר ששני הצדדים עזבו את מקום העבודה וללא התראה מוקדמת. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי טענות התובעת אינן מצדיקות הפעלת אף אחד מהחריגים המוכרים כדי למנוע חילוט ערבות בנקאית אוטונומית. עקרון העצמאות, העומד ביסוד ערבויות אלה, קובע כי עסקת הערבות נפרדת מהחוזה העומד בבסיסה. את שני החריגים המוכרים – תרמית ונסיבות מיוחדות – יש לפרש בצמצום. טענות התובע בדבר הקשר החוזי ותביעות הנגד של הנתבע מהוות סכסוך חוזי טיפוסי שאינו מצדיק מחסה תחת חריג הנסיבות המיוחדות. יתר על כן, טענות התובע בדבר העיתוי והמניעים לבקשת החילוט, כמו גם חוסר הדחיפות הנטען בה, אינן משכנעות. בית המשפט מדגיש כי האוטונומיה של הערבות הבנקאית היא עיקרון משמעותי וטענותיו הכלליות של התובע בדבר נזק פוטנציאלי גוברות על הפגיעה בעיקרון זה. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נגד חילוט הערבות הבנקאית נדחית. כמו כן נדרש התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע.