ת"א 19138-03-15

תקציר

פסק דין זה סובב סביב סכסוך בין שני אחים הכרוך בערבות ובהליכים משפטיים שלאחר מכן. התובעים, שחתמו על ערבות להלוואה העסקית של הנתבע ושעבדו את ביתם, ביקשו לבטל תנאי ספציפי בהסכם פשרה שהושג בהליכים משפטיים קודמים. תנאי זה, סעיף 11.5, היה כרוך בוויתור הדדי על תביעות בין התובעים לבין הנתבעים. התובעים טענו כי סעיף זה הוטל על ידי הנתבעת וביקשו לבטלו מטעמים של תקנת הציבור, הפרת דיני חוזים, מראית עין של חוזה, עושק וכפייה. הנתבעים, לעומת זאת, הכחישו טענות אלה וביקשו לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי היא לא הוגשה לבית המשפט המתאים והינה סרבנית ומשוללת כל יסוד. הם גם הגישו הודעות צד ג' לבנק המעורב ולעורך דינם לשעבר של התובעים. הבנק ביקש למחוק את ההודעה נגדו, בטענה כי הנתבעים היו צריכים לבקש רשות מבית המשפט לפירוק. השופט קבע כי התביעה לביטול חלקי של הסכם הפשרה היא אכן דרך הפעולה הראויה וניתן להמשיך כתביעה עצמאית. עוד קבע השופט כי התביעה הוגשה לבית המשפט המוסמך, ודחה את טענת הנתבעים בנקודה זו. טענות נוספות של הנתבעים, כגון ניצול לרעה של הליכי משפט והיעדר צדדים נדרשים, נדחו אף הן. לפיכך, דחה השופט את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף. עם זאת, השופט קיבל את בקשת הבנק להסדיר את הודעת הצד השלישי נגדו, שכן הנתבעים לא קיבלו אישור מבית המשפט לפירוק, והורה לנתבעים לשלם לבנק הוצאות בסך 1,500 שקל. פסק הדין הבהיר כי ניתן להמשיך בתביעה, תוך התמקדות אך ורק בביטול סעיף 11.5 מהסכם הפשרה.