רע"א 4394/11

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט בבקשה לביטול פסק בוררות ראשוני, תוך טענה כי פסק שני צריך להחליף אותו בשל סמכותו לכאורה של הבורר לשנותו מעבר לגבולות סעיף 22(א) לחוק הבוררות. המבקש טען כי סעיף בהסכם הבוררות מרחיב את סמכותו של הבורר לתקן את פסק הבוררות באופן רחב יותר מסעיף 22(א), המגביל בדרך כלל תיקונים לטעויות טכניות. עם זאת, מאחר שפסק הבוררות הראשוני אושר על ידי בית המשפט המחוזי ובקשת המבקש לבטל אישור זה הוגשה כמעט 11 חודשים לאחר מכן, קבע בית המשפט כי מאוחר מדי לבקש שינויים כאלה. בית המשפט הדגיש כי הגישה הראויה לערעור על פסק בוררות היא לפעול בגבולות הפרוצדורליים הקבועים בחוק, ובפרט להגיש תוך 45 יום כאמור בסעיף 27(א). יתר על כן, ברגע שפסק בוררות מאושר והופך לסופי, מעמדו שווה לפסק דין של בית משפט, ומבטל את יכולתו של הבורר לשנות אותו לאחר מכן. הערעור נדחה בשל מחדל פרוצדורלי והיעדר ראיות להסכמה הדדית לכאורה לעיון חוזר בבוררות. משכך, נדחה הערעור על אישור פסק הבוררות השני, והמבקש חויב בהוצאות המשיב. פסק דין זה מדגיש את חשיבות העמידה בלוחות זמנים פרוצדורליים ובמגבלות סמכות הבורר לפי חוק הבוררות.