ע"ע 52116-05-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק הדין הקודם לטובת המשיבים מכמה טעמים. ראשית, טענת המערערת כי יש לפרש את הסכום הנקוב בהסכם הגישור כסכום "נטו" סותרת פסיקות קודמות של בתי הדין לעבודה, אשר קבעו כי בהיעדר אינדיקציה מפורשת, הסכום נחשב "ברוטו". המערער לא ניסה לערער על תוקפו של ההסכם או להגיש תביעה נפרדת לביטולו, אלא ניסה לאכוף את פרשנותו שלו. פרשנות זו אף תחייב את המשיבים לשלם לרשויות המס סכומים נוספים, דבר שלא הסכימו לו. עוד הדגיש בית המשפט כי כל סכום שייפסק למערערת יהיה כפוף גם לניכויי חובה. פרשנות הסכם הגישור כסכום "ברוטו" הוכרעה באופן סופי על ידי בית המשפט המחוזי, ולא ניתן לתקוף החלטה זו או לבחון אותה מחדש, לרבות באמצעות תביעה נפרדת, בשל עקרון השתק החברה. עיקרון זה חל כאשר הוכרעה שאלה עובדתית מהותית לתוצאת משפט קודם, ובכך נמנע דיון חוזר באותה סוגיה. טענות המערערת בדבר אי קיום תנאי השתק החברה נדחו על ידי בית המשפט. זאת ועוד, בצדק הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי התביעה הנוספת לביטול הסכם הגישור בשל פגם בהתהוותו אינה מוצדקת. טענה זו עמדה בסתירה לטענותיו העיקריות של המערער וחסרה כל שחר. גם טענתה החלופית של המערערת לביטול מחמת טעות נעדרה כל תשתית עובדתית, והצדק לא הצדיק את ביטול ההסכם. המערערת גם לא פעלה בסבירות בכך שלא שלחה הודעת ביטול ולא החזירה את הכספים שהתקבלו על פי ההסכם. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה על הסף, תוך שהוא מדגיש את חריגותו של תיק זה ואת האינטרס הציבורי להביא לסיומו של הסכסוך ארוך השנים. המערער חויב בהוצאות המשיבים בגין הערעור. פסק דין זה אינו מונע מהמערערת לבקש החזרי מס מהרשויות הרלוונטיות.