ע"פ 13992-01-24

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של הרשעה ועונש שהטיל בית משפט השלום על המערער בשתי עבירות של הפרת סעיף 382(ג) לחוק העונשין, בגין תקיפת אשתו. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו שפך המערער מים חמים על המתלונן. האישום השני מתייחס לאירוע בו השליך המערער על המתלוננת והכה אותה בראשה. בית משפט קמא זיכה את המערער מאשמה נוספת של תקיפת המתלוננת, נשוא כתב האישום השלישי. בית המשפט הרשיע את המערער לאחר שבחן ביסודיות כל ראיה וטענה, תוך נקיטת הזהירות והזהירות הרבה הנדרשות בהרשעה פלילית. בית המשפט מצא את עדויותיהם של המתלוננת ובנה אמינות, וצילומי מצלמות הגוף והצילומים של המשטרה תמכו בגרסתם לאירועים. מנגד, בית המשפט לא נתן אמון בגרסותיו המשתנות של המערער לאירועים. באשר לאישום הראשון, קיבל בית המשפט את קביעתו של בית משפט קמא כי שוטר הבחין באדמומיות על גופו של המתלונן, חרף עדותו ההפוכה. אשר לאישום השלישי, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר העלתה ספק סביר בדבר הפגיעה שתועדה בצילומים עקב עדותו של המתלונן ובנה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר בעיות זיכרון וקבילות התצלומים. בקשתו של המערער להגיש ראיות חדשות בערעור, לרבות תביעת רכוש ותלונות נוספות של המתלונן, נדחתה, שכן היא לא עמדה בדרישות להגשת ראיות חדשות בשלב הערעור. יתר על כן, הראיות חזרו על עצמן ולא תרמו תרומה משמעותית להליך. בית המשפט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית ביחס לתלונה שהגישה המתלוננת נגד המערער ולא הועמדה לדין, שכן מדובר באירוע אחר. בית המשפט אישר את העונש של חמישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו כעבודות שירות, ולא מצא עילה להתערב. לבסוף, הסכים בית המשפט עם החלטתו של בית משפט קמא שלא להימנע מהרשעה, בהתחשב באופי העבירות ונסיבותיהן. הערעור על גזר הדין וגזר הדין נדחה, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונש עבודות השירות ביום 10.3.2025.