ע"א 433/82

תקציר

בעלי פטנט ישראלי על מכשיר נעילה המכונה "רב בריח" תבעו בגין הפרת פטנט על ידי יצרני מכשיר דומה בשם "רב זרועי". בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, בנימוק של היעדר התקדמות המצאתית, שכן פטנט דומה פורסם בגרמניה בשנת 1920. התובעים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון קבע כי הפטנט הישראלי, אף שהוא חדש, אינו מכיל התקדמות המצאתית, ולכן אינו "בר פטנט". קביעת המובן מאליו לאיש המקצוע הממוצע היא מסקנה משפטית שהסיק בית המשפט, ובית המשפט אינו נדרש לשמוע עדות מומחה בעניין זה. תיאוריית היושר רלוונטית לסוגיית ההתקדמות ההמצאתית, ובית המשפט רשאי לקבל החלטה זו ללא שמיעת ראיות, על סמך הראיות שהוצגו. למרות שהצלחה מסחרית יכולה לסייע בהערכת התקדמות המצאתית, בית המשפט עדיין יכול להסיק את היעדרותה למרות ההצלחה המסחרית. במקרה זה הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הפטנט הישראלי נעדר התקדמות המצאתית, למרות הצלחתו המסחרית. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענות המערערים בדבר תכליות הפטנטים וההבדל הראשון בין הפטנטים – הצילינדר – לא הועלו בבית המשפט המחוזי ולכן לא ניתן לדון בהן. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים בסך של 2 מיליון ₪.