רע"א 8631/07

תקציר

חוק ההסדרים, שנחקק בשנת 1992, מקצה סכסוכים מסוימים לשיקול דעתו של משקם, שעל החלטותיו חלות הוראות הנוגעות לבוררות וקשה לערער עליהן. החוק נועד לחזק את סמכותו של המשקם ואת סופיות פסיקתו באמצעות הגבלת הביקורת השיפוטית. במקרה דנן, ערערו המבקשים – חברי אגודה חקלאית – על פסק דין משקם שניתן על ידי משקם בנוגע לחובם למשיב, האגודה עצמה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקשים כנגד פסק הבוררות, שהתבססו על אי מסירת חשבונות מבוקרים של העמותה, הליך השיקום והכללת הוצאות שאינן חקלאיות. השופטת הסכימה עם אימוץ חישוביו של רואה החשבון ונימוקיו בפסק הבוררות על ידי המשקם, וציינה כי טענות המבקשים התעוררו רק משום שלא היו שבעי רצון מפסק הבוררות. כמו כן, החוק מסמיך את המשקם לקבוע חובות על סמך מידע זמין, שעשוי לכלול רישומי חברים. גם ההחלטה שלא להחיל את סדרי הדין ודיני הראיות הייתה חוקית, שכן חוק ההסדרים קובע במפורש כי חלים כללי בוררות. לבסוף, בית המשפט מצא את פסק הבוררות המשקם מנומק דיו. מאחר שטענות המבקשים לא הצדיקו רשות ערעור, בקשתם נדחתה.