בש"פ 7008/97

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על החלטת בית משפט קמא שאפשרה באופן חלקי את חשיפת מסמך "סיכום החקירה" לסניגורו של המשיב מס' 1. בא כוח המשיב ביקש ללא הצלחה לעיין במסמך זה מטעם התביעה, בטענה כי הוא יסייע לנווט בחומר החקירה הנרחב. בית המשפט קמא קבע כי אין בסיס חוקי בחוק סדר הדין הפלילי סעיפים 74 או 108 לגילוי, אך עדיין התיר גילוי חלקי, מתוך אמונה כי הדבר יועיל לסנגור ובהנחה של הסכמה חלקית מצד התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט קמא והבהיר כי מסמכים אלה אינם נחשבים ל"חומר חקירה" לפי סעיף 74, שכן הם רישומים פנימיים שנועדו להקל על תקשורת פנימית ואינם ראייתיים באופיים. מסמכים אלה אינם תורמים לגילוי האמת, ואין להם ערך ראייתי עצמאי, בהיותם ניתוח אישי בלבד של חוקר ולפיכך אינם רלוונטיים להכנת תיק ההגנה. בית המשפט הדגיש כי תקשורת פנימית צריכה להישאר חסויה כדי להבטיח שעובדי ציבור יוכלו להביע דעות ללא ביקורת חיצונית. חובת התביעה לספק רשימה של ראיות ששימשו לאישומים נחשבה מספקת, כדי להבטיח משפט הוגן ללא צורך לחרוג מהגבולות המשפטיים מטעמי נוחות ההגנה. לפיכך, הערעור התקבל, תוך שהוא הופך את הוראת בית משפט קמא לגילוי חלקי של מסמכים, תוך שמירה על האיזון בין זכויות התביעה וההגנה כמתחייב בחוק.