רע"א 5369-03-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל היעדר סמכות עניינית. המשיב קיבל דו"ח חניה וביקש מהעותרת, המייצגת את הרשויות, לבטלו, אך בקשתו נדחתה. על פי החוק, למשיב הייתה אפשרות לשלם את הקנס, לבקש ביטול או להודיע על רצונו להישפט. מאחר שהמשיב לא שילם את הקנס ובקשתו לביטול נדחתה, הרי שלפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, רואים אותו כמי שהורשע ונגזר עליו הקנס הנקוב בדו"ח. לפיכך, טענת המשיב בבית המשפט המחוזי, אשר טענה כנגד תוקפו של הכרטיס, הייתה צריכה להידון בבית המשפט לעניינים מקומיים, שכן היא נחשבת כהתנגדות להרשעה פלילית. לבית המשפט לתביעות קטנות, במקרה זה, בית המשפט המחוזי, אין סמכות לדון בתביעות מסוג זה. החלטה זו עולה בקנה אחד גם עם מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, שהיא להסדיר את העניינים במהירות ובזול, שערעורים בלתי מבוקרים יגדילו את משך ההתדיינות ואת עלותה. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את תביעת המשיב והורתה לו לשלם לעותר שכר טרחה בסך 1,000 ₪.