סע"ש 63008-05-17

תקציר

התביעה מוגשת על ידי שני עובדים שהועסקו על פי חוזה מיוחד של מדינת ישראל. התובעים טוענים כי הועסקו ברמת שכר נמוכה מזו לה היו זכאים, וכי לא קודמו כפי שהיו צריכים להיות. המדינה טענה כי התביעה קצובה בזמן, כי לא הייתה השתק של החברה, וכי התובעים הסכימו לתנאי העסקתם, לרבות רמות השכר. בית המשפט מצא כי התביעה אינה חסומה בזמן, שכן עילת התביעה של התובעים מתחדשת מדי חודש בו לא משולמת להם המשכורת הנכונה. באשר להשתק החברה, קבע בית המשפט כי התקיימו כל ארבע הדרישות לבקשתה במקרה זה. לפיכך, התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר ראשונית המקבילה לרמה 39 לפחות. בית המשפט מצא כי המדינה הציגה מספר גרסאות סותרות להנחיות שעל פיהן הועסקו התובעים, וכי הנחיות אלה לא פורסמו ברבים, דבר המהווה פגם מינהלי חמור. עוד קבע בית הדין כי התובעים הועסקו ללא מסמך מפורט ומסודר בדבר תנאי העסקתם, תוך הפרת חובת תום הלב. המדינה אף חתמה עם התובעים על גרסאות שונות של החוזה באופן חד צדדי, מבלי לפעול בשקיפות, ולא העסיקה את התובעים בתנאים נוחים ביחס לעובדים אחרים. באשר לרמות השכר ואופן הקידום ביניהן, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים להיקלט ברמת שכר ראשונית המקבילה לרמה 39, ולהיות מקודמים בהתאם להוראות תקנות שירות המדינה. המנגנון לעדכון השכר בחוזה היה צריך להיות לפי מדד המחירים לצרכן פעמיים בשנה, או מכוח עדכוני שכר לפי שיקול דעתם של נציב שירות המדינה והממונה על השכר, ולא כפי שנקבע בנוסח החוזה משנת 2009. טענות המדינה כי קבלת טענות התובעים תפגע במבנה הארגוני ההיררכי ותגרום לחריגה תקציבית שלא כדין נדחו, שכן המדינה פעלה שלא כדין לאורך השנים. בקשת התובעים לפצל סעדים נדחתה, שכן מדובר בבקשה גורפת ללא כל נימוק. לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעת התובעים בחלקה, והורה למדינה לחשב את הפרשי השכר להם זכאי אחד התובעים, ולשלם לו סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבה המדינה לשלם לכל תובע שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 שקל.