ע"ע 39472-06-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על מקרה של אפליה בעבודה. המערערת, הסובלת מנכות קשה, טענה כי המעסיק המשיב לא מילא את חובתו להכיל אותם ולספק תפקיד חלופי בחברה, כנדרש בחוק השוויון. המשיב טען כי מילאו את חובותיהם הפרוצדורליות והמהותיות. השופטים בחנו ביסודיות את חומר הראיות והסכימו עם המשיב כי עשו מאמצים רבים למצוא למערערת תפקיד חלופי הולם, תוך בחינת תפקידים שונים בעזרת יועץ תעסוקה, נציגי תעסוקה שווים וממונה על החברה. השופטים שקלו את נסיבותיו הייחודיות של המקרה ומצאו כי חובותיו הפרוצדורליות של המשיב קוימו, למרות כמה ליקויים בהליך. הם ציינו כי חוסר שיתוף הפעולה של המערערת ואופיין המתפתח של התביעות תרמו למורכבות הפרוצדורלית. בהיבט המהותי קיבלו השופטים כי המשיב הפעיל שקידה ראויה בניסיונו למצוא עמדה חלופית למערער. הם שקלו את אופי כוח האדם בארגון וקיבלו את העובדה שהעלות והדרישות של חלק מהתפקידים מהווים נטל בלתי סביר על המעסיק. השופטים דנו גם בסוגיית הפיצוי הלא ממוני, וציינו כי בעוד שהסכום שנפסק היה בצד הנמוך, לא הייתה עילה להתערב במקרה זה בשל הנסיבות הייחודיות. נלקחו בחשבון תיקונו הרטרואקטיבי של הפגם הפרוצדורלי על ידי המשיב ואחריותם המשותפת של שני הצדדים להליך הלא יעיל. בנוסף, קבעו השופטים כי על המשיב לשאת במלוא עלות הגישור, נוכח תרומתו לליקויים הפרוצדורליים הראשוניים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר השופטים הדגישו כי נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה מבדילות אותו ממקרים אחרים של חוק שוויון. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.