עת"מ 282/10

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על ביטול החלטות ועדת המשנה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים והוועדה לדחות את הצעתם לתכנית מתאר מס' 12635, שמטרתה להכשיר עבירות בנייה במבנים שבתחום התכנית. לחילופין, הם ביקשו בחינה מחודשת ודיון חוזר בתוכנית בוועדה המחוזית. העותרים רכשו דירות בבניין מגורים בן שבע קומות שנבנה באופן בלתי חוקי ללא היתר על מגרש בן 2.7 דונם בשכונת בית חנינא בירושלים. הבניין הכיל עשר דירות בשטח כולל של 2,400 מ"ר. על הבניין הוצא צו הריסה מנהלי, אך בסופו של דבר הוא בוטל בשל אכלוס חלק מהדירות וסכנת התמוטטות. הקבלן הורשע ונצטווה להתאים את המבנה לתוכניות הרלוונטיות ולקבל היתר או לעמוד בפני הריסה. לאחר מכן פתחו העותרים בהליך התכנוני להכשרת הבנייה. עם זאת, ועדת המשנה המקומית המליצה לדחות את התוכנית, והוועדה המחוזית הסכימה לכך, תוך שהיא מציינת את ההיקף המשמעותי של הבנייה הבלתי חוקית, ליקויים תכנוניים והצורך להימנע מעידוד עבריינות בנייה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי ההחלטות סבירות, במיוחד נוכח ההיקף העצום של הבנייה הבלתי חוקית וכישלונם של העותרים להוכיח את תום ליבם ברכישת הדירות. כמו כן, התכנית חרגה ממדיניות התכנון המקובלת ולא נתנה מענה הולם לצרכי החניה או לקווי הבניין. בית המשפט הדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות שיפוטית בהחלטות תכנוניות ואת אחריותם של העותרים לוודא את חוקיות רכישותיהם. לבסוף, קבע בית המשפט כי אינטרס ההסתמכות של העותרים אינו גובר על האינטרס הציבורי המשרת את קיום דיני התכנון והבניה. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ לכל אחד משני המשיבים.