עמ"נ 50078-10-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת ועדת הערר. השופטת הסכימה עם החלטת הוועדה כי יש לקחת בחשבון את עלות המתקן הרובוטי הדרוש לניצול מלא של הקרקע בעת חישוב היטל ההשבחה – חיוב המשולם כאשר ערך הנכס עולה עקב החלטה תכנונית. המערער טען כי הוצאה זו אינה "פנימית" לתכנית ההשבחה, אך השופט אישר את פרשנות הוועדה לחוק, הרואה בכל הוצאה הדרושה למימוש התכנית כפקטור בחישוב ההיטל. יתר על כן, מאחר שהערכתו של המומחה מטעם המערערת עצמה הניחה את התקנת המכשיר הרובוטי, קבע השופט כי סביר לכלול את עלותו. עוד ציינה השופטת כי יתר טענותיה של המערערת, הנוגעות לשימוש יעיל בקרקע ולהפחתת תשלומי הריבית, לא היו חלק מהמחלוקת הראשונית ולא שינו את המסקנה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב, אשר הופחתו מהסכום המבוקש עקב טענות מיותרות שהציג המשיב.