ע"א 33763-10-11

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לאפשר באופן חלקי ערעור על תביעה אזרחית בגין חוב שלא שולם. ככלל, בית המשפט דוחה את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, במיוחד בכל הנוגע למהימנות עדים, אך במקרה זה הוא חולק על החלת דוקטרינת "ההודאה וההדחה" על ידי בית משפט קמא. הדוקטרינה חלה כאשר נתבע מודה בעילת התביעה אך מעלה תביעה נפרדת לפטור, שאז נטל ההוכחה נופל על הנתבע. כאן, תיקן המשיב את תביעתו פעמיים, דבר שגרם לבלבול לגבי גובה החוב, ולא הצליח להסביר די הצורך את אי ההתאמות. ערכאת הערעור מוצאת כי ראיותיו של המשיב עצמו סותרות זו את זו, ויוצרות ספק לגבי נכונות טענותיהם. במקום להעביר את התיק לחקירה נוספת, בית המשפט מעריך באופן עצמאי את היתרונות וקובע את סכום החוב על סמך הראיות שהוצגו. בית המשפט קובע כי המערערת חייבת רק 11,196 ש"ח, סכום נמוך משמעותית מהסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא. המשיב מצווה לפצות את המערערת בגין תשלום היתר, בצירוף ריבית חוקית. המשיב יישא גם בהוצאות המשפט של המערערת ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 12,000 ש"ח. בית המשפט מדגיש את חשיבות הרישום המדויק ודוחק בצדדים להתפשר, והציע לפצל את ההפרש בין התביעה המקורית לתביעות המתוקנות, אך הצעה זו נדחתה. ככלל, פסק הדין מדגיש את הנסיבות החריגות שהביאו את ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים, ואת המורכבות הנובעת מראיות לא עקביות ותיקונים בתובענה.