ע"א 282/59

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בעניינו של עולה מתאריך לידתו של מרוקו. המשיב, שעלה לישראל בשנת 1955, ביקש לתקן את תאריך לידתו משנת 1900 לשנת 1896, בהפרש של ארבע שנים, כך שיהיה זכאי לקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק תחילה לטובת המשיב, אך על החלטה זו ערערו היועץ המשפטי והמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון קבע כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת גילו, וכי חוק הביטוח הלאומי אינו מאפשר ליהנות מהספק במקרים כאלה. בית המשפט מצא את עדויות המשיב ובתו בלתי עקביות ובלתי משכנעות, ו"מראה פניה של המבקשת" לא נחשב לגורם מהימן. השופטים הדגישו כי יש לבקש פסקי דין הצהרתיים למטרות ספציפיות וכי הוראות הביטוח הלאומי לא צריכות להתבסס על ניחושים. מאחר שהמשיב לא הביא ראיות משכנעות ולא היו למערערים אמצעים להביא ראיות סותרות, התקבל הערעור ופסק הדין נדחה. ההחלטה התקבלה פה אחד, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המערערים אם לא יוותרו עליהן.