עפ"ת 55108-02-16

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים בה אוטובוס בו נהג המערער פגע בפעוט שחצה את הכביש ללא השגחה במעבר חצייה. השופטת, קלרה רג'יניאנו, פותחת ומציינת כי באחריות הנהגים לצפות התנהגות פזיזה של הולכי רגל במעברי חצייה ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. רג'יניאנו מקבל את ממצאיו של בית משפט קמא באשר לכיוון מעבר החצייה של הולך הרגל ומקום הפגיעה, ומוצא אותם עולים בקנה אחד עם העדויות והראיות שהוצגו. עם זאת, היא מדגישה את הנסיבות הטרגיות סביב חציית הגבול ללא השגחה של הילד בן השנתיים וחצי ואת הסבל הנגרם למשפחה. במעבר לשאלה הנורמטיבית של אחריות המערער, מודה רג'יניאנו כי תאונות דרכים במעברי חצייה אינן גורמות אוטומטית לאחריות מוחלטת לנהג. תחת זאת, על המשיב (הנפגע) מוטל הנטל להוכיח כי הנהג יכול היה למנוע את התאונה. במקרה זה, בוחן התנועה הגיע למסקנה כי ניתן היה למנוע את התאונה בכל שלושת התרחישים האפשריים של כיוון חציית הולך הרגל. עם זאת, רג'יניאנו מותח ביקורת על חוסר הבהירות והספציפיות בחישוביו של הבודק ועל אימוץ מסקנותיו על ידי בית משפט קמא ללא בירור נוסף. זאת ועוד, רג'יניאנו מדגיש פרטים קריטיים שלא נבדקו, ובהם הרגע המדויק בו יכול היה המערער לראות לראשונה את הולך הרגל והמרחק ביניהם באותו רגע. היא מציינת כי קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים אינה ראיה מספקת לביסוס רשלנות מעבר לספק סביר. מסקנתו של רגיניאנו היא כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה, ולפיכך הערעור מתקבל, וכתוצאה מכך זוכה המערער מהעבירות של אי האטה במעבר חצייה, נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש. ההרשעה באי החלפת דיסק טכוגרף, כפי שקבע בית משפט קמא, עודנה עומדת בעינה, אך גזר הדין מבוטל על כל חלקיו.