בש"פ 7593/10

תקציר

לאחר עיון בערעור, בטיעונים ובחומרים הרלוונטיים, הוחלט כי יש לדחות את הערעור. המערער, שהואשם בעבירות מין חמורות בבנותיו הקטינות, הודה בקיומן של ראיות לכאורה התומכות בהאשמות. על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי, מוכרת חזקת מסוכנות בשל גילם הצעיר של הקורבנות. על אף שעל בתי המשפט לשקול חלופות מעצר פחות מגבילות, המערער לא הוכיח כי חלופות אלה יגשימו את תכלית המעצר. כתב האישום מפרט מעשים חמורים ביותר, בעיקר כלפי בת אחת, ר', שעברה ניצול מיני ממושך. חוסר יכולתו של המערער לשלוט בדחפיו ובהודאותיו שלו במהלך חקירתו במשטרה מדגישים את הסכנה הנשקפת ממנו. דוחות שירות המבחן ממשיכים להצביע על סיכון גבוה, תוך שימת דגש על מיקוד עצמי ואימפולסיביות מוגברת הקשורה להתנהגות מינית. חרף הפסקת המעשים בשנת 2006 והתלונה המאוחרת בשנת 2010, הסכנה נותרה בעינה שכן מעשיו של המערער נפסקו עקב התערבות חיצונית ולא הפסקה מרצון. כמו כן מתעורר חשש לשיבוש הליכי משפט, נוכח התנהגותו של המערער בעבר בהשפעה על הקורבן. חלופות המעצר שהוצעו, כגון פיקוח של בני משפחה או בישיבה, נדחו כבלתי מספקות על ידי שירות המבחן, שציין את חוסר יכולתה של המשפחה להציב גבולות ואת חוסר האמצעים כמו איזוק אלקטרוני. בית המשפט הסכים עם הערכתו השלילית של שירות המבחן ומצא כי אין בחלופות המוצעות כדי למתן כראוי את הסיכון הגבוה הנשקף מהמערער. לפיכך, בהתחשב במכלול הגורמים, הערעור נדחה ביום 24.10.2010.