עפ"ג 59617-08-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח פסק דין עפ"ג 59617-08-23 – ריזיק אבו עמרה נ' מדינת ישראל** **הקדמה** פסק דין זה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא אליהו ביתן, השופטת גאולה לוין והשופטת פאני גילת כהן) דן בערעור על גזר דינו של בית משפט השלום, אשר גזר על המערער 22 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת החזקת נשק. המערער הורשע על פי הודאתו בהחזקת חפץ דמוי רובה סער M-16, שהוסב לירי תחמושת ושהיה בכוחו להמית אדם, כשהוא עטוף בניילון נצמד בתוך מחסן נעול בחצר בית הוריו. **עקרונות משפטיים מרכזיים העולים מפסק הדין:** 1. **חומרת עבירות הנשק ומדיניות הענישה:** * בית המשפט מדגיש באופן עקבי את חומרתן של עבירות נשק, ומתייחס לתופעה כ"מכת מדינה". * מדיניות הענישה העקרונית, כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון, היא מחמירה ורצינית, ונותנת בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה. * העונש הקבוע בחוק לעבירת החזקת נשק הוא 7 שנות מאסר. * החזקת נשק, ובפרט נשק מסוג רובה סער (גם אם אינו תקני, אך בכוחו להמית), פוגעת בערכים חברתיים חשובים של שמירת החיים והגוף וקיום אורח חיים ראוי. 2. **מתחם העונש ההולם:** * בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם את העבירה בנסיבותיה נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל. * הערעור נסוב על קביעת מתחם זה ועל מיקום העונש בתוכו. ב"כ המערער טענו כי היה מקום לקבוע מתחם נמוך יותר (9-18 חודשים) ולהעמיד את עונשו בתחתיתו, או אף לחרוג ממנו לקולא. * בית המשפט המחוזי מסכים שהמתחם שנקבע בבית משפט קמא, בהתחשב בכך שהעבירה בוצעה לפני התיקון לחוק שקבע עונש מזערי, "ראוי ובוודאי שאינו חורג לחומרה". 3. **נסיבות ביצוע העבירה וטענות מקלה:** * ב"כ המערער ניסו לטעון לנסיבות מקלות, כגון: החזקת נשק מאולתר, ללא תחמושת, עטוף בניילון, בתוך מחסן נעול, והודאתו המוקדמת של המערער והצבעתו על מקום הימצאות הנשק. * בית המשפט קמא התייחס לעובדה שהמחסן נעול, אך ציין שלדברי המערער, הוא נגיש לאנשים רבים יחסית. * **חידוש/הבהרה משפטית:** בית המשפט המחוזי מבהיר כי **נסיבות החזקת הנשק והרקע להחזקה יכולים להשפיע על קביעת מתחם העונש ההולם**, בניגוד לקביעה של בית משפט קמא לפיה "בעת הזו נסיבות החזקת נשק והרקע להחזקה, אינן יכולות לשמש בסיס לקביעת מתחם ענישה מקל". בית המשפט המחוזי קובע כי "מתחם העונש ההולם למעשה עבירה מסוים מושפע בין היתר מנסיבות ביצוע העבירה ויש לקבוע אותו בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו. נכון הוא שבעבירת החזקת נשק שונות נסיבות ההחזקה איננה רבה, אך עדיין יש לבחון בכל מקרה את נסיבותיו ואת השפעתן על מתחם העונש ההולם. קביעה אפריורית שבעבירת החזקת נשק אין משמעות לנסיבות ההחזקה איננה במקומה." * טענת המערער כי החזיק את הנשק עבור בן משפחה (כ"נסיבה מקלה הקשורה בביצוע העבירה") **נדחתה** מכיוון שלא נטענה בבית המשפט ולא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת (לפי סעיף 40י'(ג) לחוק העונשין). 4. **שיקולי שיקום מול גמול והרתעה:** * ההגנה עתרה להטיל עונש מאסר בעבודות שירות, תוך הדגשת נתוניו החיוביים של המערער (גיל צעיר, חינוך טוב, תארים אקדמיים, ללא עבר פלילי, שיתוף פעולה, התנדבות, עבודה, סיום לימודים). * בית המשפט קמא התייחס לשיקולי שיקום, אך קבע כי במקרים של עבירות נשק, יש לסטות ממתחמי העונש ההולמים רק ב"שיקולי שיקום מובהקים ומיוחדים". * בית המשפט המחוזי מכיר בכך שלמערער "נתוני בסיס חיוביים" ושהוא אינו מגיע מרקע של מצוקה. עם זאת, הוא מדגיש כי גם אנשים נורמטיביים ללא רקע פלילי מעורבים בעבירות נשק, ויש להטמיע את הפסול שבעבירות אלו ואת המחיר העונשי הנלווה להן. * **הערכה מחודשת של תפקיד השיקום:** שירות המבחן התרשם כי המערער מתקשה בבחינה ביקורתית של התנהגותו, ונוכח הקשרים לחברה שולית ועמדות מקלות, נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה. בית המשפט המחוזי קיבל הערכה זו וקבע כי הטיפול שקיבל במסגרת צו פיקוח מעצרים "איננו מצדיק קביעת עונשו של המערער בחריגה ממתחם העונש ההולם". * העובדה שהמערער בעל תואר אקדמי אינה מצדיקה יחס מקל, אלא "במידה מסוימת ההיפך הוא הנכון", מכיוון שהיא מדגישה את עומק וחומרת תופעת החזקת הנשק, שמעורבים בה גם אנשים מהישוב. 5. **שיקול ההרתעה הכללית (הרבים):** * בית המשפט קמא סבר כי הצורך בהרתעת הרבים, במיוחד צעירים נורמטיביים, צריך להוביל לקביעת עונשו במרכז המתחם. * **התנגדות לשיקול זה:** בית המשפט המחוזי **אינו מקבל** את קביעת בית המשפט קמא בנוגע להרתעת הרבים כשיקול מרכזי בקביעת העונש. הוא קובע כי "שיקולי ההרתעה כלולים באופן אינהרנטי בעונש הקבוע לעבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת בעבירה, וככלל הם לא צריכים להילקח בחשבון פעם נוספת, באופן קטגורי בעבירה מסוימת, בקביעת העונש הראוי בתוך מתחם העונש ההולם". 6. **התחשבות בהסכמות ובטעויות פרוצדורליות:** * ב"כ המערער טענו כי בית המשפט קמא שגה בהערכת עתירת התביעה בנוגע למיקום העונש בתוך המתחם. לטענתם, התביעה עתרה לעונש "בחלק התחתון של המתחם" ומחקתי את המילים "אך לא בתחתיתו". * בית המשפט המחוזי **מקבל טענה זו** וקובע כי "בעניין זה בית המשפט שגה מבלי משים". * על בסיס טעות זו, ועל אף ההסכמות, בית המשפט המחוזי **מחליט להפחית במידת מה בעונש המאסר**, ומעמידה אותו על 18 חודשי מאסר בפועל (במקום 22 חודשים). **חידושים או הבהרות משפטיות:** 1. **השפעת נסיבות הביצוע על מתחם העונש:** בית המשפט המחוזי מבהיר באופן חד משמעי כי נסיבות ביצוע עבירת החזקת נשק, כולל הרקע להחזקה, **כן** מהוות בסיס לקביעת מתחם ענישה, בניגוד לקביעה מרומזת של בית משפט קמא. הדבר מבסס את עקרון הפרטניות בקביעת מתחמי ענישה. 2. **היחס לנתונים אישיים חיוביים:** בית המשפט מדגיש כי נתונים חיוביים, כגון תואר אקדמי, אינם מהווים כשלעצמם בסיס לחריגה מקולא ממתחם העונש, אלא אף מדגישים את חומרת התופעה הכוללת, המערבת גם אנשים נורמטיביים. 3. **הגדרת גבולות להרתעת הרבים:** בית המשפט המחוזי מצמצם את תפקיד שיקול ההרתעה הכללית בקביעת עונש פרטני בתוך המתחם, ורואה בו מרכיב שטמון ממילא במדיניות הענישה הבסיסית. 4. **השפעת טעות פרוצדורלית של בית המשפט:** פסיקת בית המשפט המחוזי מדגימה כיצד טעות של בית המשפט קמא בהבנת עתירת התביעה יכולה להוביל לשינוי בגזר הדין, גם אם העונש המופחת עדיין נותר משמעותי. **לסיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה שבית המשפט מייחס למאבק בתופעת החזקת נשק בלתי חוקי. הוא מחזק את העמדה המחמירה כלפי עבירות אלו, אך גם מבהיר כי יש לבחון את נסיבות ביצוע העבירה באופן פרטני בקביעת מתחם העונש. בית המשפט אף מחדד את גבולות השימוש בשיקולי שיקום והרתעה, ומדגיש כי חומרת התופעה דורשת ענישה אפקטיבית, גם עבור נאשמים בעלי נתונים אישיים חיוביים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע לאיזון בין הצורך בענישה מחמירה, לבין הנתונים האישיים של המערער, אך הפחית מעט את עונשו על בסיס טעות פרוצדורלית של בית המשפט קמא.