ת"א 1686/96

תקציר

התובעת, א', הגישה תביעה נגד בית החולים לעיני ישועה, בטענה לרשלנות רפואית במהלך לידתה, שגרמה לשיתוק מוחין של 100%. לגופו של עניין, טענה א' כי בית החולים התרשל בקביעת גיל ההיריון שלה, מה שהוביל ללידתה המוקדמת ולסיבוכים רפואיים בעקבותיה. עם זאת, הנתבעת הכחישה את טענת הרשלנות וטענה כי הנזק נגרם אך ורק על ידי אמה של התובעת, ט', שלא פנתה למעקב נאות במהלך הריונה. עוד טענו כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקיו של א'. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי רופאיו של הנתבע אכן לא מילאו את חובת הזהירות הנדרשת. הם הסתמכו אך ורק על הצהרותיו של ט' ועל מסמכים רפואיים חלקיים, ולא על בדיקות יסודיות. רשלנות בית החולים יוחסה להיעדר צירים וספקות לגבי גיל ההריון, וכן לכישלון הרופאים לוודא את נכונות טענותיה של ט' לגבי משקל תינוקותיה הקודמים. עם זאת, בית המשפט מצא גם את ט' אשמה חלקית, וייחס לה שליש מהרשלנות. זאת בשל חוסר המעקב שלה במשך רוב ההיריון, מה שהקשה על קביעת משקל העובר וגיל ההריון שלו. באשר לסיבתיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטות רופאיו של הנאשם לא הגדילו באופן משמעותי את הסיכון לפגיעה בא'. בעוד שהלידה המוקדמת תרמה לסיבוכים הרפואיים שלה, בית המשפט לא יכול היה לקבוע באופן סופי כי הרשלנות גרמה לשיתוק המוחין. בסופו של דבר נדחתה התביעה, ובית המשפט לא פסק לתובעים הוצאות כלשהן, בהתחשב בטענות החמורות שהעלתה ההגנה נגד ט', שרובן היו חסרות בסיס. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.6.99.