דנ"א 10510/06

תקציר

העותרות, פז גז 1993 בע"מ, ביקשו לנכות הוצאות מימון שהוצאו בגין הלוואות שנלקחו לצורך חלוקת דיבידנד, בעקבות מיזוג עסקים. התיק סובב סביב פרשנות של שתי פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון: פז גז ופי גלילות. פז גז קבעה כי הוצאות מימון אינן ניתנות לניכוי בדרך כלל אם קיים קשר עקיף בלבד בין ההוצאה לבין יצירת ההכנסה, אך השאירה מקום לחריגים. פי גלילות יצרה חריג לכלל זה, המאפשר ניכוי הוצאות מימון בנסיבות מסוימות. ההבדל העיקרי הוא שבפי גלילות היה ברור שלחברה יש רווחים הניתנים לחלוקה והיא השתמשה במזומנים שהתקבלו מהם כדי לייצר הכנסה. בית המשפט, במקרה הנוכחי, מדגיש כי פסקי הדין אינם מעבירים את נטל ההוכחה מנישום, אשר חייב לשכנע את פקיד השומה כי הוצאותיו ניתנות לניכוי. העקרונות הנגזרים מפז גז ופי גלילות מכירים בניכוי הוצאות מימון בהתקיים תנאים מסוימים המשקפים שקילות כלכלית. עם זאת, השופט קובע כי פסק הדין בעניין פז גז אינו מצדיק דיון נוסף, שכן הוא אינו חורג מעקרונות שנקבעו ואין בו את ההשלכות הכלכליות הקשות להן טוענים העותרים. לפיכך, העתירה לדיון נוסף נדחית. כל מקרה יידון לגופו, תוך השארת מקום לחריגים תוך שמירה על הסטטוס קוו בנטל ההוכחה.