ע"א 167/88

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על רכישת דירה פגומה, כאשר הרוכשים (המשיבים) תובעים את המוכרים (המערערים) לפיצויים שנים לאחר המכירה. בית משפט השלום דחה את התביעה מחמת התיישנות, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. לאחר מכן ערערו המוכרים לבית המשפט העליון, שפסק גם הוא לטובת הקונים. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את טענת המוכרים כי הרוכשים לא מסרו הודעה מוקדמת על ליקויים, כנדרש בסעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות). לדברי בית המשפט, סעיף זה נועד להגן על הרוכשים באמצעות הסרת מכשולים חוזיים המגבילים את יכולתם לבקש תיקון ליקויים, ואינו מאריך את תקופת ההתיישנות. דרישת ההודעה אינה חלק מעילת התביעה אלא התחייבות חוזית, בנפרד מתקופת ההתיישנות המתחילה עם קמת עילת התביעה. במקרה זה, חוזה הצדדים הגביל את זכות הרוכשים לתבוע בגין פגמים המפורטים בפרוטוקול. סעיף 4 מאפשר לקונים לתבוע בגין ליקויים אחרים, בתנאי שיודיעו על כך תוך שנה מיום תפיסת החזקה. משהרוכשים לא עשו כן, התביעה נדחתה. אך מאחר שהמוכרים הודו בחובתם לבצע תיקונים, התיק הוחזר לבית משפט השלום לדיון נוסף. פסק הדין מחייב את המשיבים לשלם למערערים הוצאות לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.