בר"ע 74509-06-20

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לוועדה לדיון מחודש, תוך בחינה מפורטת של המסגרת המשפטית ופסקי דין קודמים. המקרה נסב סביב קביעת ההשפעה של פגיעות בעבודה על הנכות הרפואית, תוך הבחנה ספציפית בין נכויות הנובעות ישירות מפגיעה בעבודה לבין אלה המושפעות ממצבים קיימים או גורמי סיכון אחרים. חוק הביטוח הלאומי קובע כי רק נכויות הקשורות ישירות לעבודה יהיו זכאיות להטבות. סעיפים 118 ו-120 לחוק מדגישים את הצורך להבחין בין קשרים סיבתיים מלאים או חלקיים הקשורים לעבודה לבין גורמים שאינם קשורים לעבודה. פסקי דין קודמים, כגון מרגוליס, יונס סועאד וחרותי, מנחים את הפרשנות, ומציינים כי גורמי סיכון לבדם אינם מספיקים כדי לבסס סיבתיות חלקית אלא אם הם מתבטאים בנכות ממשית ללא תלות בתנאי העבודה. הוועדה מחויבת לבחון האם התממשו גורמי סיכון נוספים לנכות ולקבוע את אחוזי הנכות המיוחסים לפגיעה בעבודה. בית המשפט הדגיש כי החלטתה הקודמת של הוועדה חסרה בהירות בהערכה זו, המחייבת בחינה מחודשת בהתאם לאמות מידה משפטיות אלה. החלטה זו התייחסה גם לנושאים הקשורים לדליות וקבעה את הוצאותיו של המערער. פסק הדין שב והדגיש את חשיבותן של החלטות ברורות, מנומקות ומתועדות היטב להבטחת הערכות הוגנות, ודרש לשלב היטב היבטים רפואיים ומשפטיים בקביעות אלה.