עב"ל 453/09

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה שהגיש נכה נגד המוסד לביטוח לאומי, בבקשה להגדיל את קצבת הנכות מעבודה שלו באמצעות שילוב של אובדן כושר עבודה קודם ונוכחי. החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה התבססה על תקנה 12 לתקנות ביטוח אובדן כושר עבודה לעובדים, הקובעת כי ניתן להתחשב בנכות קודמת לצורך הגדלת קצבת הנכות הנוכחית רק אם קיימת הפחתה קבועה של 50% ומעלה בשל אופיין המצטבר של הנכות. עוד קובעת התקנה כי על פקיד התביעות לאשר את נסיבות נכות העבודה וכי ועדה רפואית תקבע את דרגת הנכות המצטברת. פסק דין זה, תקנה 12, פורש כך שלפקיד התביעות יש סמכות לבחון את הקיטון בהכנסה. הדיון נסוב סביב פרשנות החוקים והתקנות הנוגעים לקצבת נכות מעבודה ותפקידו של פקיד התביעות בקביעת דרגת הנכות המצטברת. בית המשפט מפנה למספר פסקי דין קודמים, ומדגיש כי יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים על מנת ששילוב המוגבלויות יאושר. תנאים אלה כוללים הפחתת הכנסה של 50% ומעלה בשל המוגבלות, שילוב של דרגות המזכות את האדם בקצבה ואופי קבוע של הקיצוץ. במקרה הספציפי הנדון, פקיד התביעות מצא כי הפחתת ההכנסה עומדת על כ-32% בלבד, שהיא מתחת לרף הנדרש. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת הקצין שלא להפנות את המקרה לוועדה רפואית הייתה מוצדקת, והערעור על החלטת הקצין נדחה. פסק הדין מדגיש את הצורך בפרשנות מחמירה של התקנות ואת תפקידו המצומצם של פקיד התביעות בקביעת הפחתת הכנסה, שהוא עניין טכני ועובדתי. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את הערעור ללא צו להוצאות, וההחלטה נשלחת לצדדים המעורבים.