ה"פ 30321-12-10

תקציר

המבקשים, קדוש, ביקשו לתקן את רישום דירתם בלשכת רישום המקרקעין כך שיכלול מחצית מהחלקה עליה נמצא ביתם הדו-משפחתי, במקום הרישום הנוכחי של 3/9 חלקים. לחילופין, הם ביקשו שמחצית מהחלקה תהיה צמודה לדירתם. המשיבים, לייזר, הם בעלי הדירה הסמוכה. קדוש טען כי נפלה טעות בתהליך הרישום בשנת 1966, וכי הרישום אינו משקף את המצב בפועל בשטח. עוד טענו כי שתי הדירות במגרש התרחבו עם השנים, וכי הרישום הנוכחי כבר אינו משקף את המציאות. לייזר סירב לבקשתה של קדוש בטענה כי התביעה התיישנה, שכן הוגשה למעלה מ-25 שנה לאחר שהדירות נרשמו כבית משותף. בנוסף, לייזר טען כי יש לדחות את תביעתו של קדוש מחמת שיהוי, שכן קדוש התמהמהה בעמידה על זכויותיהם ללא כל הסבר סביר. בית המשפט פסק לטובת המשיבים ודחה את התביעה, בקובעו כי התביעה אכן התיישנה, שכן הוגשה 35 שנה לאחר צו הרישום. עוד קבע בית המשפט כי קדוש לא סיפקה כל הצדקה סבירה לשיהוי בעמידה על זכויותיהם. כמו כן, קבע בית המשפט כי הרישום הנוכחי אינו שגוי, וכי הוא התבסס על חלוקה כדין של הרכוש המשותף לפי שטחי הרצפה של הדירות בעת הרישום, כאמור בסעיף 57 לחוק המקרקעין. לכן, לא היה בסיס חוקי לתקן את הרישום. עם זאת, בית המשפט לא פסק הוצאות למשיבים, והכיר בכך שהעיכוב של מינהל מקרקעי ישראל בטיפול בעניינה של קדוש תרם לבלבול. במקום זאת, נדרש קדוש לשלם ללייזר שכר טרחה והוצאות בסך 5,000 שקל.