ת"צ 1941-08-20

תקציר

המשיב חויב להשיב יתרות שנרשמו בספריו, לרבות ריבית, לזכאים בהתאם להנחיית מנכ"ל משרד הפנים. המבקש, שלא היה שבע רצון מהודעת המשיב על הפסקת הגבייה, עתר לפיצוי תביעה ייצוגית ושכר טרחת עורך דין. שני הצדדים הציעו חישובים לתועלת הכספית שמפיקה הבקשה, אך בית המשפט מצא כי כימות התועלת המדויקת היה ספקולטיבי מדי. במקום לנקוט בגישה מבוססת אחוזים, פסק בית המשפט סכום גלובלי של 80,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין ו-20,000 ₪ כגמול למבקש. החלטה זו שקלה את המאמץ והסיכון שנטל על עצמו המבקש, את התועלת הציבורית שבהליך ואת עמידתו של המשיב בהודעת ההפסקה. פסק הדין לקח בחשבון גם את ההשפעה הפוטנציאלית על הקופה הציבורית ועל התנהגותן העתידית של הרשויות, והרתיע מפני תגמולים גבוהים מדי. בנוסף, דחיית הודעת ההפסקה על ידי המבקש ואישור עמדת המשיב לאחר מכן ללא הוצאות הצדיקו הפחתה בסכומים המבוקשים. בית המשפט הדגיש את חוסר היעילות שבניסיון לכמת את התועלת המדויקת בשלב זה והעדיף גישה גלובלית.