ת"א 60032-12-20

תקציר

קביעתו של השופט היא כי טענת התובעים כי הצדדים הסכימו כי אשראי ספקים לא ייחשב כחלק מ"חוב נטו" כאמור בהסכם בעלי המניות אינה משכנעת. מהראיות עולה כי הצדדים לא דנו בשאלה האם אשראי הספקים היווה "חוב נטו" בעת חתימת ההסכם, ואף לא הייתה כוונה לשנות את שיטת המימון של החברה מהלוואות בנקאיות לאשראי ספקים. הסדר האשראי בין הנתבעת לחברה החל רק לאחר חתימת הסכם בעלי המניות, והיעדר כל ראיה לדיונים או למשא ומתן שקדמו לו תומך בטענת הנתבעים. גם מתכתובת הדוא"ל בין התובעת לבין דמות מפתח במשא ומתן, מר קני, עולה כי התובעת מבקשת פרשנות להסכם בנוגע לסיווג אשראי הספקים ולא הציעה הסכמה מוקדמת בנושא. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובעים לא הציגו כל ראיה מהותית, כגון תכתובות דוא"ל או מסמכים, המצביעה על משא ומתן בנקודה זו. גם עדויותיהם של עדי התובעים הסתמכו על פרשנותם שלהם להסכם ולא על ראיות עובדתיות ישירות. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וכי יש להשיב על השאלה המקדמית בשלילה. לפיכך, המחלוקת תוכרע על ידי שמאי שווי בהתאם למנגנון החישוב בהסכם בעלי המניות. בנוסף, חויבו התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך 50,000 ₪.