ב"ל 27095-09-20

תקציר

התובע, שעבד ברפאל, תבע את מעסיקו בגין חשיפה לרעש מזיק בעבודה. תביעת התובע נדחתה. השופטת ציינה כי התובע הודיע כי יש לדחות את תקופת עבודתו בריקור מהתביעה, וכי גם המקרה הקודם שעסק בתקופה זו הביא לדחיית תביעתו. לכן, המקרה הנוכחי עסק רק בתנאי העבודה ברפאל. מהראיות עולה כי התובע עבד ברפאל ממאי 2018 ועד היום, וביצע עבודות לחץ כעובד דחיפה ומגרד במחלקה לטיפול תרמי ולחץ. השופטת בחנה בדיקות רעש שנערכו במקום עבודתה של התובעת, ומצאה כי רמות הרעש אליהן נחשפה התובעת אינן מהוות רעש מזיק כהגדרתו בחוקי העבודה בישראל. השופטת קיבלה את בדיקות הרעש של ההגנה, שנערכו בחודשים אוגוסט 2019 ודצמבר 2021, כמצגים מדויקים של תנאי העבודה של התובע ורמות הרעש שחווה, למרות טענות התובע כי הן אינן מדויקות. הבדיקות הראו כי רמות הרעש היו מתחת לסף המותר. בנוסף, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו לחשיפה לרעש מזיק, וציין חוסר עקביות בעדותו. השופטת שקלה את תצהיר התובעת ואת עדותו המהימנה של מר קרש, בא כוחה של רפאל, אשר תיאר את סביבת העבודה של התובעת ואישר כי מדידות הרעש מייצגות נאמנה את יום העבודה השגרתי של התובעת. מר נעים, מפקח מחברת הבדיקות הכימיות שביצעה את בדיקות הרעש, העיד גם הוא. השופט מצא את עדותו של מר נעים אובייקטיבית וכנה, ואת הסברו למתודולוגיית הבדיקה משכנע. לדברי מר נעים, הבדיקות שיקפו נאמנה את עבודתו של התובע ואת רמות הרעש שחווה. בסופו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי חשיפתו של התובע לרעש במהלך עבודתו ברפאל לא עמדה ברף המזיק המוגדר בחוק. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה, התביעה נדחתה.