ע"פ 38693-12-20

תקציר

פסק הדין דן בחריג לכלל המשפט הפלילי, המחייב הרשעה של עבריין. על פי חריג זה, ניתן להימנע מהרשעה במקרים חריגים שבהם הדבר יפגע קשות בשיקומו של הנאשם וכאשר ויתור על הרשעה לא יפגע באופן מהותי באינטרס הציבורי או משיקולי ענישה נוספים. נטל ההוכחה מוטל על הנאשם, שעליו להביא ראיות משכנעות לפגיעה קונקרטית בשיקומם. פסק הדין מדגיש כי חריג זה תקף אך יש ליישמו במשורה. במקרה הנוכחי הואשם הנאשם בציד חיות בר מוגנות ללא רישיון ובשימוש בשיטות ציד אסורות. בית משפט קמא החליט שלא להרשיע את הנאשם, בהתחשב בהיעדר הרשעה קודמת, חרטה ותוכניות הנאשם להקים חווה חקלאית לשיקום בעלי חיים. עם זאת, שופטי הערעור פוסקים לטובת הרשעתו של הנאשם, בנימוק של היעדר ראיות שהוצגו על ידי הנאשמים לתמיכה בטענתם לפגיעה אפשרית בשיקומם. השופטים מסכימים כי הפגיעה באינטרס הציבורי במקרה זה עולה על הפגיעה הפוטנציאלית בשיקומו של הנאשם וכי העבירות שבוצעו היו חמורות וחייבו מסר מרתיע. מסקנת השופטים היא כי בקשת המדינה להרשיע את הנאשם מוצדקת ודינה להתקבל. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקלות, הם מציעים להותיר על כנו את העונש שקבע בית משפט קמא. לפיכך, הנאשם מורשע בעבירות אך לא צפוי לעונש נוסף. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והשופטים מורים למזכירות למסור העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.