בש"א 22090/07

תקציר

המבקשים, אלמנה ובנה, ביקשו לפטור שתי בקשות לחופשה לצורך ערעור על דרישת פיקדונות. הבקשות התייחסו לשתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה: האחת דחתה בקשה למזונות זמניים, והשנייה הורתה על אשפוז האלמנה ומינוי אפוטרופוס עבורה. המבקשים טענו כי אין ביכולתם לשלם את הפיקדונות בשל מצבם הכלכלי הקשה, וביקשו להגיש תצהיר אחד לתמיכה בשתי הבקשות. המשיבים, לרבות בניה האחרים של האלמנה, התנגדו לבקשות בטענה שהבן המבקש התרשל בטיפול באלמנה ואינו מוסמך לייצגה. עוד טענו כי סיכויי ההצלחה של הבקשות מזעריים. בית המשפט העליון, בהתחשב במצבם הכלכלי של המבקשים ובסיכויי הצלחתם, החליט לפטור חלקית את המבקשים מחובת הפיקדונות. בית המשפט דרש פיקדון מופחת של 7,500 שקל לכל בקשה, שישולם בתוך 30 יום, ודחה את בקשות רשות הערעור עד לתשלום הפיקדונות. גם השפה המסיתה, בה השתמשו המבקשים כלפי בית משפט קמא, צוינה כסיבה לדרישת הפקדה. כמו כן הותר למבקשים להגיש תצהיר יחיד לשתי הבקשות.