רע"א 1481/13

תקציר

פסק הדין דן בהכרעה משפטית בנוגע לבקשת רשות ערעור על סירובו של בית המשפט המחוזי לחייב תובע להפקיד ערבות להבטחת הוצאות הנתבע במקרה שהתביעה תידחה. על פי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, חופשה כזו ניתנת כאשר דחיית הערעור עלולה לפגוע באופן מהותי בזכויות הצדדים או להביא לנזק ממשי. עקרון הליבה הוא שהחלטות פרוצדורליות ייקבעו בסיום התביעה, ויאפשרו פיצוי באמצעות הוצאות במידת הצורך. עם זאת, לעיקרון זה יש משקל מופחת במצבים בהם הנתבע מטיל ספק ביכולתו של התובע לכסות הוצאות, ועלול לגרום נזק אם לא יתאפשר ערעור מיידי. במקרה זה, בית המשפט לערעורים בחר לדון בבקשה כערעור לפי תקנה 410 אך בסופו של דבר דחה אותה. תקנה 519 מסמיכה את בתי המשפט לחייב תובעים להפקיד ערובה, אך בדרך כלל אין זו מוטלת על בסיס עוני או כתנאי אוטומטי לגישה משפטית, אלא אם כן הטענה נראית חסרת בסיס או בלתי סבירה שתצליח. לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רב בהחלטות מסוג זה, וקבע כי טענת המשיב לא הראתה בשלב זה סיכויים קלושים המצדיקים שחרור בערבות, דבר שנראה לנכון. ההחלטה גם מציינת במפורש את יכולתו של בית המשפט לשנות החלטות ביניים אם מתגלות הבהרות עובדתיות, דבר המצביע על המשך בירור הטענות הנוגעות לתיק. משכך, נדחה הערעור, כאשר המבקש נדרש לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪, תוך שמירה על האיזון בין הגינות פרוצדורלית לבין גישה לצדק.