עמ"נ 238/08

תקציר

הערר מתייחס להחלטה מקדמית של ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, הקובעת כי מקרקעי המשיבים גובלים במקרקעין לפי תכנית רש/446, ולכן הם זכאים לפיצוי. המערערת טוענת כי יש לבחון מחדש את ההחלטה לאלתר, שכן אין זה יעיל לקיים תחילה דיון בפני הוועדה על גובה הפיצוי. המשיבים טוענים כי ההחלטה היא זמנית ולא ניתן לערער עליה עד לסיום דיוניה של הוועדה, וזאת כדי למנוע עיכובים מיותרים. השופט מסכים עם המשיבים ומציין כי ההחלטה אכן היא החלטת ביניים וכי ערעורים על החלטות כאלה הם חריגים. הסוגיה העומדת על הפרק אינה פשוטה, והבהרה על ידי בית המשפט עלולה שלא להביא לסיום ההליך. זאת ועוד, טענת המערערת כי קביעת הזכאות לפיצוי לפני שסכומה יהיה יעיל יותר, אינה עילה מספקת לערעור, מה גם שהמשיבים מבקשים להמשיך את הדיונים. השופט מדגיש כי הזכות לערער על החלטות ביניים צריכה להיות מצומצמת מאוד כדי להבטיח הליך מהיר ויעיל, ומקרה זה אינו מצדיק בחינה מיידית. לבסוף, מדגישה השופטת כי עניינם של המשיבים בסיום מהיר של עניינם ובקבלת פיצויים גובר על רצונו של המערער בערעור מיידי. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת אחראית להוצאות המשיבים ולשכר טרחת עורכי הדין.