רע"מ 26205-09-22

תקציר

התיק המדובר סובב סביב הרשות המקומית האחראית לטיפול בעתירות מנהליות הקשורות לכניסה לישראל. העותר מערער על ההחלטה למנוע את כניסתם, שהתקבלה על ידי ראש הרשות הפלסטינית בירושלים, בטענה כי ההחלטה הייתה צריכה להתקבל בתל אביב. העותרים תוהים גם על העברת ערעורם מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית הדין לעררים בירושלים, שנעשתה במהירות וללא נימוק. השיקולים המרכזיים העומדים מאחורי קביעת הרשות המקומית בעניינים מנהליים הם נגישות לאזרח, ודאות ומניעת "קניות בפורום" על ידי הרשות המינהלית. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי שינוי מיקום קבלת ההחלטות כדי לעקוף את כללי הרשות המקומית אינו מותר. היא פוגעת בהגינות המינהלית, שכן היא פוגעת במבקשי שירותי הרשות. בית המשפט מדגיש את חובת ההגינות המינהלית הרחבה, שמטרתה למנוע שרירותיות, להגן על זכויות האדם ולהבטיח את תקינות ההליך המינהלי. השופט מציין כי דינמיקת הכוחות בין הפרט לשלטון מחייבת חובת הגינות לשם הגנה על זכויות הפרט. במקרה דנן, ההחלטה להעביר את הערר לירושלים הייתה בלתי חוקית, שכן היא עקפה את הנהלים שנקבעו ולא שקלה את ההשלכות על גישתו של העותר לצדק. לפיכך, בית המשפט קובע כי סמכות השיפוט המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והערעור יישאר שם אלא אם יועבר בערוצים מתאימים. בשל הנסיבות, בית המשפט מורה לרשות לשאת בהוצאותיו של העותר.