ע"א 668/84

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על הבעלות על חמש חלקות קרקע בבאקה ע'רבייה. המנוח עבד א רחמן מחמוד רזקאללה אבו מוח', המיוצג על ידי עזבונו, טען לזכויות בעלות ברבע מהחלקות בהתבסס על הסכם בעל פה עם המנוח פארס חמדאן. על פי ההסכם, אבו מוך ישקיע ברכישה ובנטיעת עצים על הקרקע ובתמורה יקבל רבע מהבעלות על החלקות אם העצים יישאו פרי. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל חלקית את טענתו של אבו מוח', מה שהוביל לערעור ולערעור שכנגד. בית המשפט העליון קבע כי ההסכם, המכונה "מוגרסה" או שותפות לנטיעה, אינו מתאים להגדרה המדויקת במג'לה, אך ניתן להכשיר אותו לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף 44 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין כפוטר את ההסכם מהדרישות הרגילות של רישום וטופס בכתב. באשר לחומר הראיות, ציינו השופטים כי עדויותיו של המנוח אבו מוח', שהעיד פעמיים, אינן עקביות וסותרות. עם זאת, בית המשפט בחר להאמין לעדויותיהם של שני עדים שאישרו את קיומו של ההסכם. השופטים גם סברו כי אין זה הוגן שחמדאן מת לפני שהעיד, ובכך העמידו את עזבונו בעמדת נחיתות. הם יישמו את עקרון ההלכה, המחייב הקפדה בעת חילוץ מעיזבון, והגיעו למסקנה כי ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע לתנאי ההסכם צריכים לעמוד בעינם. בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי רק חלק מהחלקות ניטעו על פי ההסכם, בהתבסס על עדותו של מומחה טכניוני. השופטים דחו הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וקבעו כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.