ע"פ 6400-09-11

תקציר

הערעור מתייחס להרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי במעשים מגונים שבוצעו בקטינים בשני הקשרים: הראשון, כלפי ילדים ששקעו במקווה שבו עבד כמטפל; השני, נגד תלמידיו בבית הספר. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם על סמך שתי הודאות שמסר במשטרה, וגזר עליו 40 חודשי מאסר. המערער טוען, כי הודאותיו ניתנו תחת לחץ ואיומים ועל כן היה מקום לפסולן, וממילא משקלן נמוך ודורש ראיות משמעותיות מאששות. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בקביעת ראיות מאששות כאלה, והראיות אף מזכות אותו. לחילופין, טוען המערער כי העונש מופרז. רוב חברי ההרכב, השופטים מרוז וטל, קבעו כי ההודאות קבילות, אך משקלן אינו גבוה. אשר לאישום הראשון, הנוגע למקווה, מצא הרוב ראיות מאששות מספיקות בעדותו של שומר המקווה, ועל כן הרשיע את המערער. עם זאת, באשר לאישום השני, הנוגע לבית הספר, סבר הרוב כי הראיות זיכו את המערער, ועל כן זיכו אותו, ולו מחמת הספק. השופט אמיר קבע כי ההודאות נגבו באיומים, אשר הפחיתו ממשקלן, ובהיעדר ראיות משמעותיות מאששות, יש לזכות את המערער משני האישומים, גם מחמת הספק. לפיכך, התקבל הערעור בחלקו, זוכה המערער מהאישום השני, ועונשו הופחת ל-30 חודשי מאסר מיום מעצרו.