ת"פ 58845-06-19

תקציר

בית המשפט מצא כי הנאשם אשם בביצוע עבירת מין במתלוננת, כפי שנטען בכתב האישום. עיקרי המחלוקת היו האם המתלוננת הסכימה למעשה המיני ועד כמה הנאשם היה מודע לעמדתה של המתלוננת. בית המשפט קיבל את עדותה של המתלוננת כי לא רצתה כל קשר אינטימי עם הנאשם, ומצא אותה אמינה, עקבית ונתמכת בראיות אובייקטיביות כגון חילופי מסרונים בין הצדדים. לעומת זאת, עדותו של הנאשם נתפסה כסותרת ומבלבלת, המעידה על חוסר אמת. גרסתה של המתלוננת לאירועים אוששה גם בהתנהגותה לאחר האירוע, לרבות חוסר רצונה לישון בחדרה והתקף החרדה שחוותה לאחר מכן. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי על אדם היוזם מגע מיני מוטל הנטל לבקש ולקבל הסכמה, ויש ליישב כל ספק לגבי הסכמה לטובת היעדר הסכמה. במקרה זה, הנאשם לא וידא את הסכמתה של המתלוננת, ומעשיו היוו עבירת מין. בית המשפט הדגיש כי די בראיות התביעה כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר, במיוחד בהתחשב בחוסר יכולתו של הנאשם לספק הסבר מניח את הדעת למסר של המתלונן המביע זעזוע ומורת רוח מהתנהגותו. ככלל, בית המשפט הרשיע את הנאשם על סמך הראיות שהוצגו, ומצא את גרסתה של המתלוננת אמינה ואמינה, תוך שהוא מבטל את טענות ההגנה כבלתי מתיישבות עם הראיות הקיימות.