ס"ע 2385/08

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעתו של עובד לשעבר בתזמורת הסימפונית ירושלים, שעבד כנגן ויולה, לתנאי פרישה טובים יותר מאלה שהוצעו לו עם פיטוריו. התובע עבד בתזמורת למעלה משלושים שנה, תחילה כעובד רשות השידור ולאחר מכן כעובד אגודת התזמורת הסימפונית ירושלים. התובעת פוטרה בשנת 2002 עקב קיצוצים בתקציב, בהתאם להסכם קיבוצי. התובע סירב לתנאי הפרישה שהוצעו לו ותחת זאת טען בבית המשפט כי עליו לקבל את אותם תנאי פרישה שנקבעו בהסכם פרישה שניתן לעובדים אחרים. בית המשפט מצא כי תביעת התובע להגדלת שיעורי הפנסיה נדחתה על פי חוק, שכן היא לא הוגשה בתוך שישים הימים הנדרשים. בנוסף, קבע בית המשפט כי סירובו של התובע לחתום על הסכם הפרישה משמעותו שהוא אינו זכאי לתנאים המפורטים בו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתו של התובע בנוגע לתביעותיו לפיצויי פדיון בגין ימי חופשה ומחלה שלא נוצלו. תשלומים אלה היו אמורים להתחלק בין רשות השידור לבין האגודה על בסיס שנות שירותו של התובע בכל מוסד. עוד קבע בית המשפט כי רשות השידור וההתאחדות לא פעלו בתום לב כלפי התובע בעניין פרישתו ומסרו מידע שגוי לממונה על הגמלאות, דבר שגרם לעיכוב בקבלת תשלומי הפנסיה על ידי התובע. עניין מועד תחילת תשלומי הקצבאות הוחזר לנציב הגמלאות לדיון מחדש. טענות התובע בדבר אפליה וחובת מימוש הסכם הפרישה נדחו, שכן בית הדין מצא הבדלים מהותיים בין נסיבותיו של התובע לבין אלה של העובדים אליהם השווה את עצמו. עוד קבע בית המשפט כי המפרק הזמני שמונה במסגרת הליכי פירוק העמותה כשל במילוי תפקידו בכך שלא בחן את תביעת החוב של התובעת. עם זאת, מאחר שהתובע לא הגיש בקשה לסעד מבית המשפט המחוזי ולא טען ליריבות עם המפרק, לא היה סעד כספי נגדו או נגד קרן הסדר הנושים. לבסוף, בית המשפט שקל את נושא ההוצאות, מתח ביקורת על התנהלות כל הצדדים המעורבים, אך קבע כי הוצאות התובע יכוסו על ידי האיגוד ורשות השידור, בעוד הממונה על הגמלאות והמפרק לא יהיו אחראים להוצאות כלשהן. ההתאחדות חויבה לשלם לתובע 5,000 שקל בתוספת 5,000 שקל שכר טרחת עורך דין, ורשות השידור חויבה לשלם 5,000 שקל הוצאות ו-10,000 שקל שכר טרחת עורך דין. שני הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך שלושים יום, כולל מע"מ, או שהם יצברו הפרשי הצמדה וריבית.