בש"פ 901/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור שני מערערים שהואשמו בייבוא קוקאין לישראל עד תום ההליכים המשפטיים. הערעור מצליח להורות על שחרורם של שני המערערים בערבות, בכפוף לתנאים מסוימים. עיקר המחלוקת נסובה סביב שיחות טלפון מוקלטות בין המערערים, שהושגו באמצעות האזנת סתר שהותר כדין לאדם אחר – רופא שבמרפאתו השתמשה המערערת הראשונה והטלפון שלו שימש אותה גם לשיחות. בית המשפט מגיע למסקנה כי הימנעותה של המשטרה מלהבחין בין שיחות הרופא לבין שיחותיהם של משתמשים אחרים בטלפון אינה פוטרת אותם מקיום חוק האזנות סתר (תשל"ט-1974). משכך, ההקלטות שהושגו אינן קבילות כראיה בבית המשפט, כמתחייב מסעיף 13 לחוק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי קיימות ראיות מספיקות המצדיקות את מעצרו של המערער 1, גם מבלי להתייחס לשיחות המוקלטות. נוכח מורכבות התיק, מעצרה של המערערת 1 – אם לשני ילדים קטינים – במשך למעלה משלושה חודשים ללא מועד משפט באופק, יחד עם הנסיבות שצוינו, מחליט בית המשפט לשחררה בערבות. גם המערער 2, שאין לגביו די ראיות המצדיקות מעצר, משוחרר בערבות. בית המשפט מדגיש כי אין לפרש את פסיקתו כמשקפת את קבילות ראיות האזנת הסתר במשפט העיקרי. תנאי שחרורם כוללים ערבויות כספיות, הגבלות תנועה והתייצבות קבועה בתחנות המשטרה.