עת"מ 16725-03-11

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה מכמה סיבות. ראשית, היא לא כללה את כל המשיבים הנדרשים, קרי את המערערים מוועדת הערר, דבר היורד לשורש תוקפה של העתירה. שנית, העותרים הפגינו חוסר ניקיון ידני בכך שהפעילו את עסקיהם ללא רישיון משנת 2008, ואף הרחיקו לכת עד כדי בחירה חצופה של הדינים החלים עליהם. זו לבדה סיבה מספקת לסלק את העתירה. בנוסף, חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, כאשר העותרת מודעת היטב לנושא משנת 2010, דבר המצדיק אף הוא את דחייתה. העתירה גם לא הציגה תמונה עובדתית מלאה, נמנעה מלצרף מסמכים חיוניים והסתירה את העובדה שהוצא צו הריסה. יתר על כן, העותר העלה טענות חדשות שלא הוזכרו בעתירה הראשונית לאחר הדיון, שהן חריגות ובלתי ראויות. לגופו של עניין, השופט מסכים עם חוות הדעת של מוסדות התכנון כי על העותר להסדיר תחילה את הליכי התכנון והבנייה שלהם. החלטת ועדת הערר, שהנחתה את העותר להסדיר את השימוש בהם בפועל, הייתה מנומקת היטב ואין להתערב בה. השופט מדגיש את ההתערבות המוגבלת בהחלטות ועדות הערר בשל מומחיותן, ומתערב רק אם יש פגם או שאלה משפטית שיש להכריע בה. גם טענות העותר בדבר מעשים בלתי חוקיים ואפליה נדחו, וכך גם פרשנותם להחלטה נפרדת של ועדת הערר. מטעמים אלה, העתירה נדחית, והעותר מחויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 רופי.