ה"פ 2173/03

תקציר

עניינו של פסק הדין בפיצוי כספי בגין הפקעת קרקעות בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים המוחזקות בידי המשיבים 7 ו-18, כפי שהותוו בגבולות התכנית (תב"ע 4558). בית המשפט קבע בעבר כי מסירת המקרקעין על ידי המשיבים מותנית במינוי שמאי שיקבע את זכויותיהם כבעלי קרקע ובקבלת פיצוי בהתאם. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה, שנדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון. יתר המחלוקת נוגעת לפיצוי המגיע למשיבים 7 ו-18, אשר ייקבע על ידי שמאים. המבקש (עיריית ירושלים) טוען כי המשיב 18 אינו זכאי לפיצוי כלשהו משום שתביעתו התיישנה על פי חוק, ופחות מ-40% מאדמתו הופקעו. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו, שכן המבקש לא העלה אותה בהזדמנות הראשונה. תחת זאת, בית המשפט מצדד בטענתו של המשיב 18 כי הוא אינו רשות ללא תמורה שרישיונו נשלל, ומורה למבקש לפצות אותו בסך 100,000$, בנוסף לשכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. באשר למשיבה 7 מוצא בית המשפט כי מדובר ברשות חסרת תמורה שרישיונה נשלל. לפיכך, הם זכאים רק לפיצוי בגין השבחת הקרקע – במקרה זה, עצי זית שניטעו על הקרקע, בשווי של 11,200 דולר. תביעות המבקש לנזקים שנגרמו כתוצאה מבניית לוח בטון ושימוש בקרקע נדחות בשל היעדר ראיות וכימות. בית המשפט מורה למשיב 7 למסור את הקרקע לאחר שישולמו פיצויים. לסיכום, המבקש מופנה לפצות את המשיב 18 ב-100,000$ והוצאות משפט, ואת המשיב 7 ב-11,200$ בגין עצי הזית. על שני המשיבים למסור את החזקה במקרקעין הנדונים עם קבלת הפיצויים. את פסק הדין יש להעביר לצדדים באמצעות פקס.