בר"ע 54352-10-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ההחלטה חייבה את התובע, שאינו תושב ישראל ולכן אינו נופל תחת אמנת האג, להעמיד ערבות בסך 1,550 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע בהליך בבית הדין האזורי. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה לכאורה בעקבות העסקתם וסיום העסקתם לאחר מכן. הנתבעת, שהכחישה כי העסיקה את התובעת, ביקשה את הערבות בנימוק של קושי בגביית הוצאות מהתובעת בשל מגוריה בשטח שבשליטת הרשות הפלסטינית. בית הדין האזורי נעתר לבקשת הנתבע לאחר שקבע כי סיכויי הצלחת תביעת התובע קלושים וכי סכום הערבות סביר. בקשת רשות הערעור של התובעים התבססה על הטענה כי החלטת בית הדין האזורי חסמה את גישתם לצדק. עם זאת, לאחר בחינת הבקשה והקריטריונים הרלוונטיים שהותוו בפסקי דין קודמים, קבע בית המשפט כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית הדין האזורי. ההחלטה לדרוש ערבות הייתה עניין פרוצדורלי הנתון לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, ובמקרה זה היא לא שללה את זכות הגישה של התובע לערכאות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לנתבעת היה חשש לגיטימי להשבת הוצאות, במיוחד נוכח מגוריה של התובעת מחוץ לישראל. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.