ע"א 42675-10-13

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם שינוי שנעשה בשיק ביטחון על ידי הארכת מועד הפירעון שלו מהווה שינוי מהותי, ובכך פוסל את השיק לפי סעיף 64 לפקודת השטרות, והאם ניתנה הסכמת המשיב לשינוי מועד הפירעון. בנוסף, דן פסק הדין בסוגיה העובדתית האם התקיימו התנאים למימוש ערבות המשיב לשיק, בהתחשב בעסקה הבסיסית בין הצדדים. מסקנת בית המשפט היא כי כל שינוי בתאריך הפירעון של שטר, ללא הסכמת כל הצדדים, נחשב לשינוי מהותי המוביל לפקיעת תוקף השטר. נמצא כי המשיב לא הסכים לשינוי, ואין די בטענה כי השינוי היה חסר משמעות בנסיבות העניין כדי לגבור על ההשלכות המשפטיות של שינוי כזה. כמו כן, פסק הדין בוחן את תנאי ערבות המשיב לביק הביטחוני, הקובע כי השיק מבטיח שעבוד על בניין. אין חולק כי כספי ההלוואה בגין שעבוד זה לא הועברו לחשבון החברה הרלוונטית כאמור בערבות. המערערת טוענת כי יש לפרש את תנאי הערבות במסגרת העסקה הכוללת של הצדדים וכי המשיב היה שותף בכל החברות הרלוונטיות. עם זאת, בית המשפט מקבל את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, הקובעות כי המשיב היה שותף בחברה אחת בלבד וכי תנאי הערבות לא קוימו. בית המשפט מדגיש את התערבותה המוגבלת של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא. נאמר כי ביטול ממצאים אלה הוא נדיר ומתרחש במקרים חריגים. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא, המבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מהראיות ומהעדויות. בסופו של דבר, הערעור נדחה. המערערת נדרשת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, וסכום הפיקדון יועבר למשיב.