ע"פ 8056/10

תקציר

פסק הדין עוסק בילדה בת 13 שנאנסה על ידי מספר גברים בינואר 2009. הנערה הובאה לתחנת המשטרה על ידי שוטרים לאחר שנמצאה משוטטת לבדה בשעה 5:10 בבוקר. לאחר מכן היא הובאה לבית חולים, שם בדיקה משפטית גילתה סימנים של תקיפה מינית. הנערה טענה כי נחטפה ונאנסה על ידי מספר גברים ערבים. במהלך החקירה מצאה המשטרה התאמה בין DNA של המערער לבין דגימות שנלקחו מגופתה של הילדה. המערער הכחיש את המיוחס לו וטען כי שהה עם חברתו בבית הארחה בעת האונס. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער באונס ובמעשה סדום וגזר עליו 14 שנות מאסר. המערער ערער על ההחלטה וטען כי עדותה של הנערה אינה אמינה וכי ראיות הדנ"א אינן מספיקות להרשעה. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט מצא כי אמנם היו סתירות מסוימות בעדותה של הילדה, אך הן לא זיכו את המערער, במיוחד לאור ראיות הדנ"א, שהצביעו באופן מובהק על אשמתו. יתר על כן, בית המשפט מצא את גרסתו של המערער לאירועים בלתי מהימנה וציין כי הוא לא הביא את חברתו לכאורה כעדה. בית המשפט דחה גם את בקשת המערער לעיין בחומרי חקירה נוספים הנוגעים לתלונות אחרות על תקיפה מינית שהגישה הנערה, ומצא כי הם אינם רלוונטיים למקרה הנוכחי. לבסוף, אישר בית המשפט את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, בהתחשב בחומרת העבירות.