דב"ע ל/11 - 0

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עניינו של מערער שנפגע פגיעה שהוכרה כתאונת עבודה ולאחר מכן ערער על החלטת ועדה רפואית. בתחילה העניקה הוועדה הרפואית למערער דרגת נכות זמנית, אשר תוקנה לאחר מכן לאפס על ידי הוועדה הרפואית לעררים. המערערת ערערה על החלטה זו, מה שהוביל לעיון חוזר בבית הדין הארצי לעבודה. בית המשפט הדגיש את הצורך של הוועדות הרפואיות לספק הסברים מקיפים להחלטותיהן, בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי. לוועדה הרפואית לעררים נתונה הסמכות לגבש חוות דעת עצמאיות לגבי המצב הרפואי והסיבתיות בין הפגיעה לבין הנכות. למרות שהמערער הציג חוות דעת רפואית סותרת, אישר בית המשפט כי הוועדה אינה מחויבת להעדיף חוות דעת של מומחה רפואי מסוים. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי אין בספק בדבר קיומו של מצב קיים כדי לשלול את הזכות לקצבת נכות. הוא מדגיש את העיקרון של התחשבות בהחמרה אפשרית של תנאים קיימים על ידי פגיעה בעבודה. בית המשפט הורה לוועדה הרפואית לעררים לבחון מחדש את המקרה, תוך הקפדה על בהירות האם הנכות הייתה קיימת לפני הפגיעה ואם הפגיעה החמירה את מצבה, שכן אין לבסס את ההכרעות על ספק בלבד. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר לדיון נוסף, במטרה לתת הכרעה סופית באשר לזכותו של המערער להטבות.