ת"א 1111/02

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בעבודות פיתוח ותשתיות, תבעה את בנק דיסקונט הישראלי וחברה המנהלת פרויקטים לבנייה, בדרישה לקבל בחזרה שכר ופיצויים בגין פרויקט בנייה בכרמיאל. התובעת טענה כי הבנק התחייב לשלם לה את שכרה וגרם לה נזק בכך שדיכא תשלומים, ניכה סכומים באופן שרירותי והעלה את הריבית על חשבונה. הבנק טען כי לא היה לו הסכם ישיר עם התובעת ורק סיפק מימון לפרויקט. בית המשפט קבע כי אמנם לא הייתה התחייבות מפורשת של הבנק לשלם את שכרה של התובעת, אך הייתה ציפייה לגיטימית שיצרה חובת זהירות כלפיה. נמצא כי לבנק היה קשר ישיר עם התובעת, שכן הוא מימן את הפרויקט, שילם לתובעת ישירות ופיקח על הכנסותיה והוצאותיה. באשר לתביעותיה של התובעת לשכר שלא שולם ולפיצויים, מצא בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר עיכוב בתשלומים או הפחתות שרירותיות. מהראיות עולה כי התובע הסכים לסכום פשרה עם הנתבעים, אך לא הצליח להוכיח כי ההסכמה ניתנה תחת לחץ. גם תביעת התובעת לתשלומים נוספים מעבר לסכום שנקבע נדחתה, שכן החשבון הסופי שהגישה התובעת כלל עבודות שביצוען שנוי במחלוקת. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר התנהלות הבנק בהגדלת מסגרת האשראי ולקיחת הלוואה, ואף לא ביססה את טענותיה לאובדן הכנסות עקב מימוש כלי העבודה שלה. גם תביעת התובע בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין נדחתה, שכן טענות אלה לא הוכחו. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת במלואן והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית סטטוטורית מיום מתן פסק הדין.