ב"ל 22114-10-11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגישו התובעים, בבקשה להכיר בחשיפתו התעסוקתית של המנוח לצבעים כגורם לסרטן ריאותיו. התביעה הוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי, שדחה את הבקשה. המקרה נסוב סביב מושג המיקרוטראומה והקריטריונים לביסוס קשר סיבתי בין תנאי עבודה לירידת ערך. על פי פסק הדין, במקרים של מיקרוטראומה מוטל על התובע הנטל להוכיח קשר סיבתי שהסתברות העולה על 50%. בנוסף, עליהם להוכיח כי לתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית על הירידה, הנחשבת בדרך כלל להשפעה של 20% לפחות ביחס לגורמים אחרים. בית המשפט מינה יועץ רפואי מומחה להערכת המקרה. המומחה סבר כי לחשיפה התעסוקתית לצבעים הייתה השפעה של 33% על מחלתו של המנוח. בית המשפט נתן משקל רב לחוות דעת זו, ומצא אותה מנומקת היטב ומבוססת על מחקר רפואי עדכני. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות הנתבעת, שהסתמכו על קטעים מחוות דעת מומחים אחרות בתיקים שונים, והדגיש כי ההקשרים העובדתיים של מקרים אלה שונים מאלה הנוכחיים. עוד טען הנתבע כי יש לזלזל בחוות דעתו של המומחה משום שהיא מתייחסת באופן גנרי ל"סרטן ריאה" ולא דנה באופן ספציפי בסוג סרטן הריאה ממנו לקה המנוח. בית המשפט מצא טענה זו בלתי משכנעת, וציין כי המומחה היה מודע לסוג הסרטן הספציפי וכי התייחסותו לסרטן הריאה הייתה ראויה באופן כללי בהתחשב במחקרים האפידמיולוגיים הרלוונטיים למקרה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים עמדו בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וקבע כי לחשיפתו התעסוקתית של המנוח לצבעים הייתה השפעה משמעותית על מחלתו. לפיכך התקבלה התביעה, והנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.