ע"א 5480/98

תקציר

בבואו לבחון את הערעור הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחותו. הערעור נסב סביב הליכי פסק דין מקוצר, הנבדלים מהליכי משפט רגילים בכך שהם מאפשרים קבלת החלטות המבוססות על הצהרות ראשוניות ולא על ראיות ממצות והצגת טיעונים. בית המשפט הדגיש כי בעוד ששופט יכול להכריע בחלק מהמחלוקות במסגרת פסק הדין המקוצר, אין בכך כדי לפסול אותו מטבעו מלהמשיך בהליכים. במקרה הספציפי, בית משפט השלום כבר בחן תצהירים ומסמכים להכרעה בבקשת רשות להתגונן. ברגע שרשות ההגנה הוסכמה באופן רחב על ידי שני הצדדים, בית המשפט יכול היה להתייחס לטיעוני ההגנה לגופן, מעבר לעמדות הראשוניות. המערערת לא סיפקה נימוקים משכנעים לערער על התנהלות פרוצדורלית זו. יש לציין כי גם על השיהוי שערך המערער בהעלאת טענת הפסילה של השופט, כשמונה חודשים לאחר ההחלטה הרלוונטית, נמתחה ביקורת. על פי תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, טענות לפסילה יש להעלות מיד בתחילת הדרך או מיד עם ההכרה בעילות לכך. בכך שעיכב והעלה את התביעה לדיון קדם משפט, שיבש המערער את לוחות הזמנים של בית המשפט, מה שהוביל לעיכובים נוספים. חוסר עיתוי זה, בשילוב עם ערעור לקוי על הליך קבלת ההחלטות בפסק דין מקוצר, הביאו לדחיית הערעור. לפיכך, הערעור נדחה רשמית ביום 26.10.98.