ת"א 2445-02-17

תקציר

התובעת שכרה את שירותיו של עורך הדין הנתבע שייצג אותה בענייני מקרקעין. עורך הדין ניהל חשבון נאמנות עבור התובע באותו סניף בנק בו שכן חשבונו הפרטי. במהלך כשנה וחצי העביר עורך הדין כ-283 אלף שקל מחשבון הנאמנות לחשבונו הפרטי. התובע תבע את עורך הדין ואת הבנק בטענה כי הבנק התרשל במניעת העברות אלו. הבנק טען כי לא חלה עליו כל חובה להתערב, או לחילופין, כי מילא חובת זהירות כלשהי שחב לתובע. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הבנק חב חובת זהירות כלפי התובע, הנהנה בחשבון הנאמנות, וכי חובה זו מחייבת את הבנק לנקוט אמצעים סבירים למניעת תרמית או פעילות בלתי חוקית. נמצא כי הבנק הפר חובה זו בכך שלא פיקח כראוי על ההעברות מחשבון הנאמנות לחשבונו הפרטי של עורך הדין. באופן ספציפי, הבנק לא פעל לפי נהלים משלו המחייבים בקשות העברה בכתב, ולא חקר או ביקש את הסכמת התובע להעברות, למרות שהן עוררו את חשדם של עובדי הבנק. בית המשפט הדגיש את ניגוד העניינים המובנה בעורך דין המעביר כספים מחשבון נאמנות לחשבונו האישי וציין כי חובת הזהירות של הבנק הופרה משום שלא יישם את הוראות הפסיקה הקודמת. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבנק לא התרשל בכך שאפשר העברה של 136,000 ₪ מחשבונו של כונס הנכסים לחשבונו הפרטי של עורך הדין, שכן העברה זו לא עוררה את אותם חשדות כמו ההעברות מחשבון הנאמנות. כונס הנכסים ועורך הדין היו שניהם אנשים מהימנים, והבנק לא נדרש לבדוק את מקור הכספים או לחקור ניגודי עניינים פוטנציאליים. בית המשפט דחה גם את תביעתה של התובעת לנזק ראייתי, וקבע כי אובדן מסמכי הבנק לא גרם לה לאבד ראיות, שכן יכלה לגשת למידע הנדרש ממקורות אחרים. בסך הכל חויב הבנק לשלם לתובע 283,767 ש"ח, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 שקל.