ע"א 328/65

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנותה של צוואה שהותיר אחריו המנוח יעקב שמוקלר. בצוואתו הוריש שמוקלר בית אחד לבנו בנימין ודירה אחת כל אחד לבנו השני יוסף ובתו חוה. בנוסף, הוא הוריש רבע מפירותיו והכנסותיו מנכסי דלא ניידי לאלמנתו אסתר, ופירט את חלוקת הפירות וההכנסות עם נישואיה מחדש. עם זאת, סעיף 5 של הצוואה סתר סעיפים קודמים, מה שגרם לאסתר ובנימין לבקש את פרשנותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. השופט כהן והשופט קיסטר הציגו שתי חוות דעת בנושא. השופט כהן סבר כי אין סתירה בצוואה וניתן לפרש אותה כפשוטה. בינתיים, השופט קיסטר לא הסכים, וראה השלמה וסייג בסעיף 5 שהשלים את הסעיפים הקודמים. לדברי קיסטר, המנוח התכוון לחלק את רכושו בין יורשיו, כאשר אסתר תקבל סכום קבוע ורבע מהפירות וההכנסות של רכושו שאינו דלא ניידי. ההבדל העיקרי בין הדעות התייחס לתפקידו של סעיף 5. מבחינת כהן היא דרשה הבהרה וניתן לפרש אותה כך שתתאים לסעיפים הקודמים. מנגד, קיסטר התעקש כי בית המשפט אינו יכול להוסיף תנאים שאינם כתובים בצוואה, וכי פרשנותה המילולית ברורה וחד משמעית. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור ופסק לטובת פרשנותו של השופט קיסטר. הצוואה נקבעה כברורה, כאשר האלמנה והיורשים זכאים לרבע מפירות כל הנכסים עד לנישואיה מחדש של אסתר. לאחר נישואיה מחדש, כל יורש יקבל את פירות הנכסים שצווא לו במלואו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להנחיות נוספות. למערערים נפסקו 500 ל"י הוצאות מהעיזבון.