רע"א 2241/22

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בקבלה חלקית של ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי הנוגע להליכי פשיטת רגל ותשלומי מזונות. המערער ביקש לבטל את ההחלטה, אך השופט פסק לטובת ערעור חלקי. המשמעות היא שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.1.2022 תבוטל ותועבר לדיון מחדש. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 128 לפקודה, המסמיך את בית המשפט לפשיטת רגל להקצות כספים למזונות התלויים בחייב. סעיף זה חל על תשלומי מזונות המגיעים לאחר מתן צו כינוס נכסים (מזונות נוכחיים). השופטת הבהירה את ההבחנה בין מזונות עבר, הנחשבים חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל, לבין מזונות בהווה, שאינם כאלה. בעוד שהראשון נהנה מעדיפות גבוהה יותר בחלוקת נכסיו של פושט הרגל, האחרון דורש פנייה נפרדת לבית המשפט לפשיטת רגל לצורך הקצאה. השופט מתח ביקורת על החלטת בית המשפט המחוזי שלא שקל את האפשרות לגבות חובות מזונות שוטפים במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו, כפי שמתיר סעיף 128. תחת זאת, בית המשפט המחוזי רמז כי המבקש יכול לפעול רק מחוץ להליך פשיטת הרגל, דבר הסותר את עצם תכליתו של הסעיף. יתר על כן, נראה כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את הנתונים והשיקולים הדרושים לקבלת החלטה מושכלת בנושא. לפיכך, החליט השופט לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את התיק לעיון נוסף, על מנת שבית המשפט יוכל לבחון את האפשרות לגבות מזונות מנכסיו או הכנסותיו של החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל, כמתחייב מסעיף 128. עוד ציינה השופטת כי על בית המשפט לפשיטת רגל, בהפעילו את שיקול דעתו, להתחשב בגורמים שונים כגון חובות החייב, תשלומי המזונות החודשיים, הכספים הקיימים בעיזבון פשיטת הרגל והכנסתו השוטפת של החייב. סיכום זה מאגד בתוכו את עיקרי המחלוקת, את הוראות החוק הכרוכות בכך ואת נימוקי השופט לקבלה חלקית של הערעור. היא מדגישה את הצורך בתחולה ראויה של סעיף 128 ובבחינה מקיפה של בית המשפט המחוזי לצורך קבלת החלטה מושכלת בעניין תשלומי מזונות במסגרת הליכי פשיטת רגל.