ת"צ 55483-10-22

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את העדויות, המסמכים והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים בתיק זה. השאלה העיקרית היא האם יש לראות בתשלומי הפרמיה המשולמים למבקש חלק משכרו לצורך חישוב דמי חופשה, דמי מחלה והפרשות לפנסיה. השופטים סבורים כי הבונוסים המדוברים אינם "עמלות מכירה" אלא תמריצי ביצוע. תמריצים אלה אינם חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים, שכן הם מותנים בהשגת יעדים מסוימים. היעדים, במקרה זה, מבוססים על מספר המשלוחים שנמסרו, ועל העובדים לפעול אחרת כדי להשיג תמריצים אלה. לפיכך, תמריצים אלה נחשבים כתוספות שכר ואינם נכללים בהפרשות לפנסיה או בחישובים לפיצויי פיטורים. באשר לחופשה שנתית, בית הדין מכיר בכך שתמריצים אלה הם חלק מהשכר הקובע. עם זאת, השופטים מבהירים כי התמריצים במקרה זה אינם ניתנים לביצוע בפועל של עבודה שוטפת; במקום זאת, הם תלויים בגורמים חיצוניים כגון יעדי מכירות והביצועים האישיים של העובד. לפיכך, תמריצים אלה אינם נחשבים כחלק מ"שכר רגיל" לצורך חישוב דמי החופשה. לעניין דמי מחלה, בית הדין מפנה לסעיפים הרלוונטיים בחוק דמי מחלה, הקובעים כי דמי מחלה יהיו שווי ערך לשכר שנצבר במהלך העבודה. מכיוון שהתמריצים אינם שכר עבור עבודה רגילה, הם אינם נלקחים בחשבון בעת חישוב דמי מחלה. בית המשפט בחן גם את התאמתו של המבקש לשמש כייצוגי ובחן את הראיות שהוצגו בנוגע להתנהלותו ואת הטענות נגדו. מסקנת השופטים היא כי התנהלותו של המבקש אינה חריגה, בהתחשב באופי העבודה, ואין ביסוס בטענות המשיב בדבר אי התאמתו של המבקש. עם זאת, בית המשפט מציין כי המבקש לא ייצג במדויק עובדות מסוימות, כגון מספר העובדים שירוויחו מהתביעה הייצוגית, וכי הקבוצה שהוגדרה על ידי המבקש אינה מוגדרת בבירור. יתר על כן, בית הדין מוצא כי התמריצים המשולמים לעובדים אינם אחידים באופן רוחבי אלא משתנים באופן משמעותי מבחינת תדירותם ומשמעותם. לפיכך, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולהפוך תובענה ייצוגית לכלי פסול במקרה זה. לאור השיקולים דלעיל, הבקשה לתביעה ייצוגית נדחית. המבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 51,000 ₪. על החלטה זו ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.